הנעליים הישנות של אדון מינסה

השבוע השתתפתי במפגש נשים ,אנחנו קוראות למפגש: פשוט להיות ביחד...

במפגש בחרה המנחה להביא את הסיפור: הנעלים הישנות של אדון מינאסה

מאת: רונית חכם / איור: שחף מנאפוב / הוצאה לאור: אגם

אדון מינאסה לא מצליח להיפטר מהנעליים הישנות שהביא עמו מהארץ הרחוקה

בכל פעם הוא זורק אותן יותר ויותר רחוק, ובכל פעם מחזירים לו אותן

מאז המפגש אני הולכת עם הנעלים של מינאסה

בכלל שמעתי שלאדון קוראים: מה אני יעשה?

האם באמת לאדון מינאסה לא היה מה לעשות?

מינאסה ניסה לברוח מעברו (הנעלים הן רק מטאפורה) ובכל פעם חבריו הקרובים דאגו להחזירם אליו.

בשלב מסויים מינאסה קורא לריבונו של עולם בבקשה שיעזור לו להיפטר מנעליו.

מינאסה בוחר לברוח במקום לעצור ולבחור , להגיד תודה לכל מי שמחזיר לו את הנעלים הישנות.

להגיד: אני בוחר להחליף את הישן בחדש. לא זורק, רק

מתחדש!!

כמה פעמים הרמנו ידים או גלגלנו עינים לשמים וחפשנו עזרה?

הסיפור מחדד אצלי את הידעה שבכל רגע נתון יש לנו את האפשרות לבחור- או -לברוח.

בכל רגע נתון יש לנו את ההזדמנות להחליט ולהגיד שמה שהיה אינו מתאים יותר..

או אינו משרת אותנו כעת.

ועם היש מנצחים!!

מנצחים ולקוחים אחריות,

מנצחים ומעיזים לבקש עזרה מאחרים,

מנצחים ומגייסים מהעבר יכולות, תובנות ולמידה....

מנצחים ומקבלים תמיכה , אהבה ותקווה.

נכון לעכשיו בחיי אינני מצטערת על מה שהיה ומה שיכול היה להיות אילו......

אני בוחרת (וזה לא פשוט) בנעליים הנוחות שלי,

בנעליים שבמציאות של היום הן מלוות אותי צעד ,צעד

עם האמונה ,הידע , הנסיון ,התשוקה והאהבה.

זאת הבחירה שלי!

כאן ועכשיו בצעדים נוחים עם הידע ,הנסיון והאהבה שרכשתי,

עם התקווה שהכל אפשרי!!